לפי כל הסממנים שנעמה תיארה ניתן היה להבחין שנעמה סובלת ממחלת האנורקסיה:
הפרעות אכילה הן הפרעות פסיכיאטריות, המתאפיינות בהתנהגות של אכילה חריגה. הנפוצות מביניהן הן האנורקסיה נרבוזה, באנורקסיה נרבוזה החולה נמנעת מאכילה ולמעשה מרעיבה את עצמה. היא משלבת בכך גם הגברה ניכרת של פעילות גופנית. הפרעות אכילה נפוצות בעיקר בגיל ההתבגרות. הן הפכו למכה של שנות התשעים, במיוחד בקרב נערות בגיל ההתבגרות ונשים צעירות. התופעה התפתחה סביב מודל היופי המדגיש את הרזון והנתפס כמראה המשדר הצלחה ובעקבותיו.
השכיחות רבה יותר בקרב אלו העוסקות בדוגמנות, במישחק ובענפי ספורט "אסתטיים" דוגמת התעמלות (אמנותית ומכשירים), מחול, החלקה אמנותית ושחייה אמנותית. בשנים האחרונות הולכת וגדלה שכיחותן של הפרעות האכילה, כמו גם טווח הגילים של הלוקות בהן: ניתן למצוא היום חולות צעירות מאוד, אפילו לפני גיל ההתבגרות, ומנגד - נשים על סף גיל המעבר.
אני מציע לנעמה לגשת לדיאטנית, שתכין לה תפריט מסודר ומאוזן לפי משקלה וגובהה. כך נעמה תוכל לשמור על משקלה בזמן שהיא שומרת על בריאותה. בנוסף אני מחזק את הצעת הרופא שנעמה התייעצה איתו לפניי, וחושב כמוהו שנעמה צריכה לראות פסיכולוג.
הצעות אלו תקפות בתנאי שגילוי המחלה נעשה בזמן, לפי שהמחלה מאבדת שליטה ניצטרך טיפול אחר, יותר אינטנסיבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה