רופא מומחה כתבה מס' 3

שלום נעמה,
אני שמח לשמוע שאת משתפרת למרות כל הקשיים שעברנו במהלך הדרך: הבעיה עם ההורים, חוסר הביטחון והשאיפה לרזות עוד ועוד.
את מנצחת את המחלה, מה שרבות לפנייך לא הצליחו לעשות, את מתמידה בטיפולך שכולל: דיאטנית צמודה, פגישות קבועות עם הפסיכולוג, שיתופו ופתיחותך איתו, הרגשתך בנוח והתמורה העצומה במהלך הטיפול.
החלק החשוב ביותר הוא התמיכה של האנשים הקרובים אלייך והסובבים אותך, דאגתם עזרתם נאמנותם ושמירתם עלייך.
גם לאחר ההחלמה אני ממליץ להמשיך לראות את הפסיכולוג, להמשיך לשתף את רגשותייך עם האנשים הקרובים ולהמשיך במעקב צמוד עם הדיאטנית ולהמשיך עם התפריט שהיא כתבה במיוחד בשבילך, הוא מתאים לך ובעזרתו תישמרי על משקלך תקין.
את צריכה לזכור שלמרות שככל הנראה התגברת על המחלה, היא יכולה בכל רגע נתון לחזור ולהשתלט על חייך בצורה אפילו יותר חמורה.
ולכן, את חייבת לשמור על עצמך גם אם את חושבת שהחלמת ואין צורך יותר להתמיד בכל הדברים הללו.
תשמרי על עצמך ותמשיכי להידבק במטרה.
פרופסר לוי.

רופא כתבה מס' 3

נעמה שלום חמודה,
את לא יודעת כמה אני שמח לשמוע על התקדמותך ואיך את הולכת ומחזירה את חייך למסלולם הרגיל.
אני ממליץ להמשיך בטיפול באופן סדיר גם עם הדיאטנית, שיודעת הכי טוב מה את צריכה לאכול ובאיזה כמות, ולאיזה משקל את צריכה להגיע, ובהמשך, כשתגיעי למשקל תקין, היא תוכל לעזור לך לשמור עליו, ולא להידרדר שוב.
אני שמח שבעזרת הפסיכולוג הביטחון העצמי שלך הולך נבנה ומשתקם, והבנת שתוכלי להגשים את חלומך גם בלי להרעיב את עצמך, ותשיגי את החלום בעזרת התמדה וכוח רצון ושמירה על בריאות תקינה.
אני ממליץ להמשיך בטיפול עד להחלמה גמורה וגם לאחריה את צריכה להמשיך להיות במעקב.
שמחתי לשמוע שאת מתחילה להחלים ועולה במשקל יפה.
שמחתי לטפל בך ולעזור לך לאורך כל הדרך, אני שמח שאת משתקמת וגילינו את המחלה בזמן המתאים כדי לטפל בה כראוי.

אל תשכחי שאם את צריכה עזרה את תמיד מוזמנת לפנות אליי, ואני אשמח לעזור לך בכל נושא אפשרי, תשמרי על עצמך
ד''ר גל.

החולה כתבה מס 3

בפעם האחרונה שדיברנו, היה כלפני חודש, רציתי לספר לך את ההתרחשויות מאז.
קודם כל, מצבי השתפר מאז בהרבה, חזרה לי שמחת החיים, העייפות כמעט עברה לגמרי, הציונים שלי חזרו להיות גבוהים אני מתמידה בבית הספר ולא מחסירה כמעט אף שיעור חוץ משיש לי בדיקות או פגישה עם הפסיכולוג.
חזרתי להיפגש עם חברותיי, אמנם לא כמו פעם, אבל הקשר חוזר ומתהדק.
הן עוזרת לי המון ודואגות שאוכל מסודר ולא אחסיר אף ארוחה.
אמי לקחה אותי לדיאטנית והיא סידרה לי תפריט שאני עומדת בו ואוכלת על פיו.
פעם בשבועיים אני הולכת אליה, ומאז עליתי כ5 וכמעט הגעתי למשקל תקין, הדיאטנית אומרת שאני בדרך הנכונה ואני צריכה להמשיך להתמיד.
בנוסף, אני הולכת לפסיכולוג פעם בשבוע באופן סדיר, הקשר עימו התהדק ואני מרגישה איתו ממש בנוח לספר לו כל שעל רוחי.
דיברנו על המחלה, על הוריי, על גירושם, ועל אחותי הקטנה בת ה-10 שדואגת לי מאוד.
הוא מאוד עוזר לי לחזור לעצמי ולפתח ביטחון עצמי, הוא עזר לי להבין שכדי את חלומי להיות דוגמנית, אני לא צריכה להעריב את עצמי ולדרדר את מצבי ובריאותי.
רק אני צריכה לעזור לעצמי, לאכול מסודר, לעשות ספורט בצורה מבוקרת, ולחיות בריא.
הוא הבהיר לי שאני צריכה לחזור לחיי, להיפגש עם החברים, לחזור להשקיע בבית הספר, ובעתידי.
אני מרגישה שאני משתנה לטובה, ושחיי לאט לאט חוזרים למסלולם.
תודה על כל התמיכה והעזרה, נעמה (:

רופא מומחה כתבה מס' 2

הסממנים שתיארת מאוד משמחים אותי, זה אומר שאת מתקדמת, ומתחילה בתהליך ההחלמה.

הכלל החשוב הוא, שככל שהטיפול יינתן בשלב מוקדם יותר, כן רבים סיכוייו להצליח. ולכן אני שמח ששיתפת את אימך, והיא מיהרה לעזור בטיפולך.

צריך להקפיד על כך שתקבלי תפריט מגוון, בצורה סדירה, כדי שתרכשי מחדש תחושות רעב ושובע, והרגלי אכילה נכונים. עליך לעלות במשקל, עד שתגיעי למשקל המתאים ותקבלי שוב מחזור (שפסק במהלך המחלה). אסור לוותר בשום אופן, אפילו אם יהיה לך קשה לאכול.

חשוב שתביני שלכולם איכפת מאוד ממך, ושמאכילים אותך כדי לדאוג לך ולעתידך.

על הורייך להיות ערים לצרכיך ולקשייך, ולעזור לך, מתוך תמיכה והבנה, להתגבר עליהם. המטפלים צריכים לעזור לך לזהות ולהגדיר את קשייך ואת פחדיך.

עליהם לעזור לך להתמודד אתם, לקבל את עצמך, לאהוב את עצמך.

עליהם לעזור לך לבחור בחיים, לשאוף למימושה העצמי, ולצפות להתנסויות חדשות ולהתפתחות עצמית.
בטיפול באנורקסיה נרווזה, העזרה של הסביבה הקרובה - משפחה, חברים ומטפלים - היא קריטית.נערה אנורקטית היא נערה טובעת, שנסחפת במערבולת ההתנהגות האנורקטית. עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי למשותך מן המים הסוערים, להביאך לחוף מבטחים, להחיותך, ולעזור לך למצוא את השביל הבטוח שעליו תוכלי לצעוד אל עתידך.

הרופא כתבה מס' 2.

שלום נעמה,
אני שמח שנענית להצעתי, וסיפרת לאימך.
שמחתי לשמוע שאימך עזרה לך ותמכה בך ולוקחת חלק בתהליך ההחלמה שלך, זהו חלק מאוד חשוב בטיפול, התמיכה של ההורים ועזרתם.
עשית מעשה מאוד נבון בכך שסיפרת לה, כי היא זו שתעזור לך להתמודד עם הבעיה ותוכל לעמוד לצידך בכל מה שתיצטרכי.
שמחתי לשמוע שהפגישה עם החולה לשעבר פקחה את עינייך וגרמה לך להבין את סיכונה של הידרדרות המחלה ואת תופעות הלוואי הנילוות.
אני מקווה שהפנמת שלא תמיד יש דרך חזרה מן המחלה והבנת שאת צריכה לקחת את עצמך בידיים ולהמשיך לטפל בהם.
לאחר שסיפרת לי שניפגשת עם הפסיכולוג ושהרגשת איתו פתוחה וסיפרת לו את סיפרך, ובייחוד שאת ממשיכה את הטיפול איתו, הרגשתי שאת באמת מבינה את חומרת המחלה, כמה קשה לצאת ממנה וכמה צריך להתמיד בטיפול כדי למאת ממנה.
אני ממליץ להמשיך את הטיפול ולדבר איתי בעוד כחודש.
שימרי על עצמך.

החולה כתבה מס' 2.

לאחר הביקור אצלך נענתי להצעתך והלכתי לדבר עם אמא שלי.
סיפרתי לה על מצבי ואימי הייתה בהלם מוחלט. היא לא הבינה איך לאחר כל הזמן הזה, וכל השינויים שאני עוברת לא הבחינה בשום דבר. היא הרגישה אשמה והרגישה רע עם עצמה. היא שאלה אותי למה לא סיפרתי לה לפני, ודרשה ממני להיות שותפה בכל התהליך.
סיפרתי לך שנפגשתי איתך והיא שאלה מה הצעת לי לעשות בנוגע לבעייתי.
סיפרתי לה שהצעת לי להיפגש עם פסיכולוג ועם מטופלת שעברה את המחלה.
אימי ישר קבעה לי טור עם פסיכולוג ידוע, והסיעה למפגש איתו.
הייתה לי בינתיים רק פגישה אחת איתו, וקבעתי איתו פגישה שבועית קבועה.
הרגשתי מאוד פתוחה איתו ואני חושבת שזה יכול מאוד לעזור לי.
הלכתי גם לדבר עם המטופלת שעברה את המחלה, היא סיפרה לי את סיפורה האישי והמזעזע, איך הידרדרה לאט לאט ואיך היה לה קשה לצאת מן המחלה.
היא סיפרה לי על כל תופעות הלוואי של המחלה: היא סיפרה לי שלמרות שכבר המון זמן מחוץ למחלה, עדיין לא חזר לה המחזור החודשי, היא הוסיפה שגם שיערה החל לנשור ועדיין דליל.
לאחר שהיא סיפרה לי את סיפורה, שמתי לב שלא קיבלתי מחזור כבר חודשיים, ובכלל לא שמתי לב לזה מרוב שהייתי עסוקה המשקל שלי, בנוסף שמתי לב ששיערי החל לנשור.
אחרי אחרי השיחה איתה הבנתי את ההשלכות של המחלה, החלטתי שאני לא רוצה להיכנס לכל זה ולחזור למשקל יציב.

רופא מומחה כתבה מס' 1

לפי כל הסממנים שנעמה תיארה ניתן היה להבחין שנעמה סובלת ממחלת האנורקסיה:

הפרעות אכילה הן הפרעות פסיכיאטריות, המתאפיינות בהתנהגות של אכילה חריגה. הנפוצות מביניהן הן האנורקסיה נרבוזה, באנורקסיה נרבוזה החולה נמנעת מאכילה ולמעשה מרעיבה את עצמה. היא משלבת בכך גם הגברה ניכרת של פעילות גופנית. הפרעות אכילה נפוצות בעיקר בגיל ההתבגרות. הן הפכו למכה של שנות התשעים, במיוחד בקרב נערות בגיל ההתבגרות ונשים צעירות. התופעה התפתחה סביב מודל היופי המדגיש את הרזון והנתפס כמראה המשדר הצלחה ובעקבותיו.

השכיחות רבה יותר בקרב אלו העוסקות בדוגמנות, במישחק ובענפי ספורט "אסתטיים" דוגמת התעמלות (אמנותית ומכשירים), מחול, החלקה אמנותית ושחייה אמנותית. בשנים האחרונות הולכת וגדלה שכיחותן של הפרעות האכילה, כמו גם טווח הגילים של הלוקות בהן: ניתן למצוא היום חולות צעירות מאוד, אפילו לפני גיל ההתבגרות, ומנגד - נשים על סף גיל המעבר.

אני מציע לנעמה לגשת לדיאטנית, שתכין לה תפריט מסודר ומאוזן לפי משקלה וגובהה. כך נעמה תוכל לשמור על משקלה בזמן שהיא שומרת על בריאותה. בנוסף אני מחזק את הצעת הרופא שנעמה התייעצה איתו לפניי, וחושב כמוהו שנעמה צריכה לראות פסיכולוג.

הצעות אלו תקפות בתנאי שגילוי המחלה נעשה בזמן, לפי שהמחלה מאבדת שליטה ניצטרך טיפול אחר, יותר אינטנסיבי.

הרופא כתבה מס' 1

אתמול הגיעה אליי נערה בשם נעמה, בת 15.5, נוכחתי לגלות שנעמה ילדה מאוד נחמדה, נעימה, פתוחה וחייכנית.
למרות כל הדברים הנ"ל, ניתן להבחין שנעמה נראית תשושה ועייפה במקצת.
כשנעמה נכנסה לחדרי, ראיתי ילדה רזה, אפילו קצת רזה מידי, אך בהתחלה לא ייחסתי לזה יותר מידי תשומת לב.
לאחר שנעמה החלה לספר לי כל מה שקורה לה בשבועות האחרונים, את חלומה, מאז ילדות, להיות רזה ויפה כמו דוגמנית, ניתן היה להבחין בבירור שנעמה נמצאת במצוקה, ושהיא החלה להיכנס לתוך מחלת האנורקסיה. אמרתי לה שהיא חייבת לטפל בבעיה במהרה, כדי שלא תידרדר.
שראיתי שנעמה באה ללא הוריה, מיד שאלתי אם הוריה מודעים לבעייתה. נעמה סיפרה לי שהוריה התגרשו לא מזמן, ועסוקים בהמון דברים אחרים, ולא שמים לב אליה ולמצבה.
דבר ראשון אמרתי לה שהיא חייבת לעדכן את הוריה במצבה, הם יוכלו להיות לה לעזר רב.
דבר שני הצעתי לה להיפגש עם מטופלת שהייתה לי בעבר, שסבלה ממחלת האנורקסיה, אך לאחר קשיים רבים והמון זמן התגברה עליה, כך נעמה תוכל לשמוע על הסבל שהמחלה גורמת, על הקשיים לצאת מן המחלה, וכך תטפל בעמצה בשלבים המוקדמים של המחלה, ולא תידרדר אף יותר.